איך להתקרב לילד שלך?

כשהצעתי לעופרי בן השמונה לצאת להליכה בטבע שליד הבית הוא ישר ענה "לא, אין לי כוח" והחשיב את המבט למסך הקטן שהחזיק בכפות הידיים. ידעתי שאני לא מוותר, שזה יעשה טוב לצאת קצת החוצה לטבע, להיות גם לבד כל אחד עם עצמו וגם ביחד. אז התעקשתי שיבוא ואחרי כמה דקות כבר צעדנו בדרך. 

אז איך זה בעצם קרב בינינו? מה עשינו כל הדרך? ואיך מדיטציה משותפת בהליכה הפכה את כל החוויה לחוויית גוף- נפש- רוח? 

הנה 8 דברים שרציתי לומר: 

1. היציאה לטבע

למרחב בו הגירויים הם טבעיים עם צבעים, ריחות וקולות שהם לא גירויים מתוך המסך כבר העלתה חיוך על שפתינו. היציאה לטבע בעלת השפעה התפתחותית קריטית עבור ילדים. ד"ר אורי (אורית) הראל ורביד בוגר מתארות את המציאות העכשווית בה אנו חיים כיום כתיאוריית "הפרעת חוסר טבע" (על משקל הפרעת חוסר קשב) תיאוריה הטוענת כי הניתוק ביחסי ילד-טבע הוא שגרם לעלייה החדה בהפרעות הקשב (ADHD) וכן גורם לעלייה בבדידות וחרדות. אכן מחקרים מצאו גורמי סיכון כמו חוסר ויסות רגשי כקשורים לסביבות אורבניות, בעוד חשיפה לטבע הגבירה את המיטביות והוויסות הרגשי – גם במינון של שעתיים בשבוע, גם בחשיפה של מציאות מדומה.

לכתבה המלאה ב- ynet לחצו כאן

2. קצב 

ההתחלה לא היתה פשוטה, מצד אחד עופרי מנסה להדביק את הקצב שלי ומצד שני אני רוצה שנלך יחד. דיברנו על מה ההבדל בין הצעדים שלו לשלי? חשבנו יחד על דרכים לשמור על קצב אחד של השני, מה אני צריך לעשות ומה הוא כדי שנלך יחד והחלטנו שאני אאט טיפה את הקצב והוא יתאמץ קצת יותר ואם הוא מרגיש שזה קשה מידי נעצור וננוח קצת ואז נמשיך באותו הקצב. 

3. שיחה

דיברנו, בהתחלה יותר ואחר כך קצת השיח האט. ככל שהתקדמנו אל עבר האופק שהיה נראה רחוק כך הלב נפתח, בלי לנסות ללמד אותו משהו פשוט עלו נושאים אישיים, חוויות ובעיקר התפתחה סקרנות והתפעמות מהסביבה בה הלכנו. על ליקוט צמחים, על חפרפרות, פרפרים וגידול תפוחי אדמה. והיה את הרגע הזה שעופרי ואני חקרנו את העקבות שהיו בדרך- של כלב, סולית נעל של ילד קטן ומבוגר, צמיג אופניים, צמיג של ג'יפ וזה היה ממש מעורר ומעניין. 

 
עופרי מזהה סוליית נעל של ילד

4. שקט- מדיטציה קצרה

אחרי עשר דקות של הליכה ולא מעט דיבורים הצעתי לעופרי להיות בשקט. חשבתי על זמן ריאלי- דקה אחת. "תנסה רק ללכת ולהקשיב למה שסביב בלי לדבר" וכך היה. הלכנו ברגל ופשוט הקשבנו לציוץ הציפורים, לתנועת המכוניות בכביש המתרחק, לקולות ילדים משחקים בשכונה ליד. אחר כך שאלתי אותו מה הוא שמע וגם אני שיתפתי. 

5. משימות הליכה משותפות: 

מוביל מובל- להחזיק את היד

נזכרתי במשחק ששיחקתי לפני שנה בערך עם אחיו הגדול של עופרי . 
ביקשתי מעופרי לעצות עיניים והובלתי אותו בדרך בעיניים עצומות למשך מספר דקות. מה שהפתיע אותי זה שקצת הדיבור האט והנחתי שהוא מנסה לשמור על ריכוז ותשומת לב ויחד עם זאת מגע כף היד שלו היה יציב ונינוח והבנתי שהוא מרגיש בטוח ונותן בי אמון רב. כשהוא פקח את העיניים התגלה לפניו נוף אחר ומרהיב כך שזה היה כמו "להתעורר במקום אחר" לדבריו של עופרי. אחר כך התחלפנו. 

מוביל מובל- מגע מתקן

את ההליכה הפעם עשינו בעיניים עצומות אבל ללא אחיזה של כף היד אלא מגע עדין שמכוון את ההליכה לדרך בטוחה. 

נגיעה ביד ימין- צריך ללכת שמאלה

נגיעה ביד שמאל- ימינה

נגיעה בגב- קדימה 

נגיעה מצח- לאחור

מוביל מובל- הליכה בעקבות הקול

כל כך נהנינו שהמשכנו והוספנו אתגר. ביקשתי מעופרי ללכת לכיוון הקול שלי. הוא צריך להמשיך לעצום עיניים ולהקשיב לאן ללכת. זה היה מצחיק ומעניין לשוחח על כיוונים ותוואי הדרך. עופרי חיזק את ההבנה שלו בכיוונים ולמד לא מעט על מהו תוואי הדרך. 

הליכה אישית מדיטטיבית

האתגר האחרון היה הצעה של עופרי. "בוא נלך פשוט בעיניים עצומות" . בחרנו דרך עפר יחסית ישרה והלכנו למשך דקה. 

שעה וחצי, איזה מסע של חיבור דרך הליכה משותפת נרקם בינינו. יחד שזרנו אתגרים, סקרנות והתפעמות וממש גדלנו יחד. דרך אמון, מסוגלות, ביטחון, תמיכה ואהבה.

הרבה אהבה. 

עופרי צועד בעיניים עצומות ללא תמיכה וליווי