יוגה בגן ילדים

לפני יותר משמונה שנים, שעוד הייתי סטודנטית לחינוך הגיל הרך, נתקלתי בתופעה יוצאת דופן.

בכיתת פעוטות, לילדים רכים כבני שנתיים העביר דודו חקימיאן פעילות יוגה. פעילות קצרה בת חצי שעה שטלטלה את תפיסתי החינוכית ועיצבה במידה רבה את גישתי בהמשך. יצאתי פעורת פה ונדהמת. כגננת בתחילת הדרך, דומה לגננת רבות, המעקמות את האף למשמע המילה "יוגה", הבנתי כי כל מה שידעתי על חינוך עד כה מקבל תוספת רצינית וכי אני רוצה את זה במעבדה החינוכית שלי. גמלתי בליבי כי יוגה תהיה בגן שלי באופן קבוע.

ואכן שלוש שנים אחרי, כשקבלתי גן משלי, גן רותם (טרום-טרום חובה) שיחת הטלפון הראשונה שניהלתי הייתה עם דודו. ומאז החיים בגן כבר ארבע שנים בשפת היוגה.

אז מה יש בה, ביוגה המופלאה הזאת, שכה שבה את ליבי?

שלבי החווית הלמידה אצל ילד ומבוגר. במשך עשרות בשנים חווית הלמידה שלנו הולכת ומקבלת תפניות אין ספור ובעשורים האחרונים בכל שנה עולה עוד איזו תגלית חדשה ומחקר מפוצץ. אם נלך אחורנית, אפילו לתקופת ימי הביניים ואולי עוד יותר רחוק. בימי המשנה וגמרא נראה כי הלימוד היה בעיקרו שכלתני.

עד היום מתנהלת אותה שיטת החיידר החרדי הקלסי. מלמדים דרך הראש. בשינון, בלימוד שכלי עמוק. מקדשים את הלמידה מתוך הרחבת ידע ויכולת לחשב וחשב לעומק ולרחוב. לפתח את השכל האין סופי, מה שנקרה למידה קוגניטיבית.

במאה שנה האחרונות עם עלייתו של עולם הפסיכולוגי אנו משתדלות לדבר את הרגש וללמוד דרכו, לדעת להביע אותו ולתת לו מקום של כבוד. לבנות את המחשבה והרגש כיחידה אחת הפועלת בסנכרון והתאמה- הלמידה הרגשית- התנהגותית. משום מה (למרות שכך היה אמור היה להיות בתחילה), הלמידה התנועתית-חושית קיבלה מקום מועט בפרקטיקה של תאוריות הלמידה.

תאורטיקנים רבים עסקו במהותה של הלמידה מתוך הגוף.

אבי הפסיכולוגיה התפתחותית- זיגמונד פרויד, מבסס בתאוריה התפתחותית- אוראלי, אנלי, פאלי וכו… את כל קיום האדם והתמצאותו במרחבי החיים כניזון מלמידה תחושתית, כפעוטות ועד גיל בגרות. כולם מיוחסים ליחסי גומלין מתוך החושים. המשיך אותו פיאז'ה שנתן במה מכובדת ללמידה חושית טהורה. לצערי בפועל אין מספיק למידה אקטיבית ומובנת בתוכנית הלימודים בגיל הרך דרך תנועה ובאמצעות החושים, כגורם בסיסי ומרכזי על אף הנקודות שהצגתי.

אם נבחן ונפרק כל חווית חיים המזדמנות לנו נראה כי ראשונה גופנו מקבל אינפורמציה דרך החושים, אחריו אנו עוברים עיבוד רגשי מסוים ולבסוף פרוש מחשבתי. לדוגמא: ילד נכנס לגן ומריח תבשיל כל שהוא. ראשונה, הוא חווה התענגות או בחילה- זאת אומרת גופו מפתח תגובה לאותו ריח. שנית עובר בו רגש מסוים כלפי החוויה הגופנית שחש- לדוגמה ציפייה או דחיה. ולבסוף מנהל איזו דרך מחשבתית כלפי הנ"ל. 'איך אני משיג את התבשיל הזה או איך אברח ממנו?' משמע. אין תהליך פנימי מתקיים ללא השלב הראשון שהוא מאגר הנתונים דרך חיישני הגוף.

אנו כמחנכות משתדלות מאוד לפתח מחשבה יצירתית וביקורתית. בונות מערכי חשיפה ושיום לרגשות ואינטראקציות חברתיות אך לתפיסתי לא נותנות מקום מספיק למכונה הנפלאה, המדהימה. שנקראת גוף.

חווית למידה יוצאת דופן שאין דומה בשום מרחב גני אחר.

נחזור ליוגה. הפעילות השבועית בגן היא קודש קודשים. היא מתנת חיים, שאני כאשת חינוך מתעקשת ורוצה לתת לילדים כצורך בסיסי, צורך שיש בו הרבה מעבר לחוויה חוגית תמימה.

ביוגה הילדים חווים את גופם: את עצמם בממדים שאין להם שיעור, את הנשימות המגוונות האפשריות, את היכולת לנהל תנועה ולהפיק ממנה הנאה. להכיר עצמם ואת גבול היכולת שלהם. גבול שהולך ומתארך בכל יום מחדש. הם לומדים להכיר מהו שיתוף בתוך עבודה אישית. לומדים את מרחבי החיים הקבוצתיים והפרטיים. אך יותר מהכול. היוגה אינה מתחילה ומסתיימת כאשר דודו מניח או אוסף את המזרונים הכחולים הזהירים. היוגה הולכת אתנו בנפשנו לכל פינה. היא הולכת אתנו כאשר אנו מתקדמים לרחוץ ידיים לפני אחרות הבוקר. כשאנחנו נושמים במהלך טיפוס על עץ ובשביל לשמור על כוחות הגוף. כשאנחנו לומדים על המגירות האישיות ושואלים: האם המגירה היא מרחב קבוצתי או פרטי בדומה למזרון היוגה?

האם אני מסוגל להתקדם בשיכול רגלים בתנוחת הכלב ואז אולי הצליח לפרק בעדינות קשר סבוך בנעלים ?

תנועה היא בחירה, אמונה ביכולתי והתמדה. היוגה פותחת עולמות. מספרת את רחשי הלב והנפש, מאפשרת לי כגננת להתבונן בילדים בעיניים בהירות וברורות יותר. נותנת שפה ייחודית- שפה ששואפת להיות נאמנה לפנים שלי. נטולת רעשי רקע ומחזקת את האישיות

לסיום.

בעולם שרמת הגירויים בו רק הולכת וגדלה, שסף הריגוש הוא אין סופי יוגה כמעט וניתן להגיד מצילה נפשות. מזכירה לילדים רכים כי הכל כבר נמצא בתוכם. הם אינם צריכים את כל הנלווה. אנחנו כאן כדי להזכיר ולעודד שהגוף הוא מופלאה והכל אפשרי בו אם רק ניתן לו מקום.

הכותבת היא אביטל גור אריה גננת מירושלים שזו השנה הרביעית בה פועלת תכנית היוגה של meyogi בגן לגילאי 3-4 בהנחיית דודו חקימיאן